לפני שמדברים על איפור קבוע של השפתיים, חשוב להכיר את ההיסטוריה של איפור שפתיים באופן כללי.

לפי הספרות ההיסטורית, השימוש של השפתון החלה בתקופת הברונזה – במסופוטמיה. הם עשו את זה עם אבני חן כתוש, אבל במציאות זה היה השפשוף של השפתיים לאפקט אודם.

נשים במצרים העתיקה השיגו גוון סגול על השפתיים עם תערובת של יוד, ברום, אדומיות מיובשות. כידוע, ברום הוא חומר רעיל, ויכול להוות גורם למחלות רבות. מאוחר יותר, השפתון הזה קיבל את כינויו "נשיקת מוות". באותו הזמן הומצא השפתון בגוון פנינה, שהופק על ידי הוספת משחה של קשקשיי דגים.

המצרים והרומאים נהגו להשתמש בסוגים שונים של משחות בכדי לתת גוון אדמדם על שפתותיהם. הרומאים, לדוגמה, עשו את השפתון על בסיס חימר כינובר. עם כינובר השפתיים היו ניראות מודגשות יותר, אך הנזקים גדלו בעיקר עקב תגובה אלרגית, משום שכינובר היה  רעיל מאד.

השפתון המוצק הראשון הומצא על ידי אדם בשם אל-זהראוי.

אל-זהראוי – היה הרופא בבית המשפט, אשר כונה "אבי הניתוח". ככל הנראה, כרופא הממלכה לא יכול היה להרשות לחולים שלו להרעיל את עצמם על ידי תוספים רעילים שונים ומאז הוא הפך לממציא גדול. על אף המצאתו הגדולה זה עדיין לא הליפסטיק אותו אנו מכירים היום משום שזה היה עשוי מתערובת של צבעים, שעוות שונות, שרפים עם ריחות. סיפורו של השפתון, כמובן, אינו מסתיים, אלא רק מתחיל להתפתח במהירות…

במשך אלפי שנים אנשים מלאומים שונים צבעו את השפתיים שלהם בגוונים שונים עם מגוון רחב של חומרים, אבל בסופו של דבר החלה מגמה חדשה, איפור קבוע שפתיים הפך אלטרנטיבה מעשית לשפתון.

עם כניסתו וקידומו של האיפור הקבוע התחילה ההזדמנות הנכונה להשוות צורה מושלמת או גוון של השפתיים. יותר ויותר נשים כעת משתמשות בשירותים של מומחים לאיפור קבוע.

ללא ספק, איפור קבוע נותן פתרון לא רק לסוגיות אסתטיות, אלא גם עבור פגיעות ועיוותים מולדים או עיוותים שנוצרו כתוצאה מתאונה או מחלה. עם זאת, שיטות תיקון חייבות להיבחר בקפידה. עליך תמיד לזכור כי התוצאה של איפור קבוע נשמרת זמן רב, והסרת עבודה לא מוצלחת היא תהליך ארוך ויקר.